מה הקשר בין אמונה בילד לבין התפתחות הילד 

מה הקשר בין אמונה בילד לבין התפתחות הילד

"כל שלב התפתחותי עברנו לאט, במאמץ רב ובמכשולים. כבר שנים שאני מתנדנדת בין שתי דמויות, האמא המגוננת שמנסה להגן מפני העולם לבין האמא בתפקיד מטפלת שעובדת איתו יום יום כדי לקדם אותו בכל מה שמתקשה". כך מגוללת בפני שירה אם ליהונתן, ילד עם קשיי התפתחות, וממשיכה: "מהרגע שיהונתן נולד כפג אני במסע של טיפול. במקום להיות רק אמא שלו הייתי הפיזיותרפיסטית שלו, המרפאה בעיסוק שלו, המרפאה בדיבור שלו והמורה שלו במשך שנים".

אף על פי שהורים לילדים ולהם קשיי התפתחות מנסים לסייע לילד להתפתח, לפעמים, ברגעי משבר, נראה כי דבר לא מועיל, והפער בין הילד לבין בני גילו נותר איתן. "לפעמים אני מרגישה שאם נפסיק את הטיפול האינטנסיבי, שאם נפסיק לדחוף את יהונתן קדימה הוא פשוט לא יתקדם. יכול להיות שכשאני רואה את כל הקשיים שלו אני רק חושבת כמה עזרה הוא צריך, אולי אני לא מספיק מאמינה בו, אולי איבדתי קצת אמונה שדברים יכולים להסתדר ושיהונתן יכול להתקדם לבד".

דרישות הסביבה הנורמטיבית מציבות רף גבוה ומלחיץ הגורם לתסכולים ולתחושת מרוץ אינסופי המלווה בעייפות כרונית. השאלה איך הילד יתפתח ויסתדר בחייו עולה שוב ושוב והאמונה ביכולותיו עלולה להתערער.

אז מה עושים? במה נאחזים? האם ממשיכים לחשוש ולפחד? או שמא להתחיל להאמין בהתפתחות הילד אף יותר? בחלוקה גסה ניתן לסווג את אמונות ההורים לארבעה סוגים:

מאמינים אקטיביים - הורים המאמינים באמונה שלמה בילד ללא צורך בהוכחות בשטח. הורים אלו לא רק מאמינים בילד באופן כללי אלא גם דוחפים את הילד להתנסויות מאתגרות, ומעודדים ומחזקים במשברים. בתוך אמונתם טמון חזון שבו רואה ההורה לאיזה נקודה טובה יותר הוא רוצה להביא את הילד ואיך יעשה זאת. אמונה זאת משתקפת היטב בכל צעדיו. כשהוא עם הילד תמיד נראה שהוא מנסה ללמד אותו או לקדם אותו במשהו והאינטראקציה בין הילד להורה נראית משמעותית וחזקה מאוד.

מאמינים פסיביים - הורים המאמינים ביכולת הילדים שלהם להצליח, להתגבר על קשיים, ללמוד ולהתפתח ואינם זקוקים לחיזוקים ולהוכחות, בניגוד להורים המאמינים האקטיביים הם אינם משתמשים באמונתם ככוח מניע ודוחף של הילד.  לרוב הם מחייכים ושמחים לנוכח הצלחות הילד ומעודדים אותו כשמתקשה. סוג זה מאפיין את רוב  ההורים.

מאמינים עם הוכחות - הורים הנוטים להאמין ביכולת של הילד רק אם הם רואים במו עיניהם את השינוי או ההבדל המוחשי בביצועיו. לרוב מדובר בהורים בעלי חשיבה מאוד לוגית, אנליטית ולעיתים מרובעת.

אינם מאמינים - הורים שאינם מאמינים ביכלותו של הילד להתפתח גם כשרואים הוכחות. הורים אלו אמנם יצהירו כלפי חוץ שהם מאמינים בילד, אך כלפי עצמם לא ירגישו ולא ישדרו אמונה זאת. לרוב מדובר בהורים לילדים ולהם קשיים מורכבים מאוד שעברו עימם תהום של סבל וקושי ופיתחו גישת חיים פסימית ביותר.

האם אמונת ההורים משפיעה בכלל?

ובכן, הנה המובן מאליו במילים פשוטות: הורה שמאמין בילד משדר לו במילים ובמבע את האמונה. אם הוא הורה מסוג "מאמין אקטיבי" הוא גם ידרוש ממנו לעשות את הדברים הקשים, המפחידים והמורכבים בליווי ובהדרכה צמודים. הילד יחשוש, אך כשיסתכל על ההורה החיובי ויראה דמות מחזקת ומאמינה הדוחפת חזק קדימה הוא יקבל את האומץ והשראה להתנסות בפעילויות אלו. הילד יצליח עם או בלי עזרת ההורה וכך יגבש אמונה בעצמו ומוטיבציה לההתפתח דרך התנסות. לעומת זאת, הורה שלא מאמין בילד עלול לשדר בלבול וחוסר ביטחון ביכולותיו של הילד. הוא לא ידרוש מהילד לעשות דברים קשים כי אינו מאמין שיצליח ופוחד לעשות לו רע. לנוכח אמונתו הוא יגונן על הילד מקשיים ומבעיות, והילד ישאר תלותי וחושש, וההורה ייפול ליותר ויותר משברים נפשיים שבראשם מתנוססת השאלה "מה יהיה עם הילד שלי".

ישנם הורים לילדים עם קשיי התפתחות משמעותיים שהאמונה בילד מאוד מאתגרת, הואיל והילד מפגין קושי רב בתפקודים רבים ולמידה והתפתחות מאוד איטיים. למרבה ההפתעה, ככל שלילד קשיים רבים, כך עלולה אמונתם של ההורים ביכולותיו של הילד להתערער, אך באופן פרדוקסלי ככל שאמונתם תתחזק כך יגבר הסיכוי שהתפתחותו של הילד תהיה מהירה ואיכותית יותר.

אמונה היא אחד מכלי הטיפול והחינוך החזקים ביותר לקידום הילד. החזון של התפתחות הילד צריך להדריך את ההורה המלווה את ילדו. על האמונה להיות איתנה מול כל קושי ונפילה ולהוות מעין פרץ אנרגיה מרומם נוכח כל קושי. ככל שההורה יציב מטרות התפתחות גבוהות יותר, ויאמין בהשגתם ויפעל למימושם באופן מדורג ועקבי כך יזכה לראות את מציאות זאת מתממשת לנגד עיניו. כל ילד הוא ראי של אמונת הוריו ומטפליו. אם ההורה יאמין ביכולת ההתפתחות של הילד הוא יהיה פנוי להתמקד בניסיונותיו העקביים לקדם את הילד ולא יתעסק במחשבות מערערות. ההורה ישדר לילד אמונה ביכולתו, הילד יקלוט ויממש אמונה זה ולגלגל חיובי זה לא יהיה סוף.

זה נשמע קל ופשוט, בסה"כ להאמין בילד ולעזור לו להתפתח, אבל במציאות זה לא כך. האמונה האקטיבית, זאת שמתורגמת למעשים מול הילד, אינה תמיד ברורה ומאפייניה האנרגתיים לעיתים נסתרים מהעין. מי שלא ראה הורה או מטפל שחיי ופועל מתוך אמונתו האקטיבית בילד לא תמיד יבין על איזה עומק השפעה מדובר.

פחות חשוב מה המצב ההתחלתי של התפתחות הילד יותר חשוב מהי כמות ועוצמת האמונה האקטיבית שהילד סופג מסביבתו הקרובה.

אורית פינצ'בסקי
מרפאה בעיסוק, M.Sc.
oritherapy.co.il